מכון ברוקדייל פרסם את תוצאות המחקר הראשון בישראל שבדק את רמת הכשירות התרבותית בבתי חולים כלליים.

מממצאי המחקר:

• הציון הממוצע של כלל בתי החולים במדד הכשירות התרבותית הוא נמוך-בינוני (2.24 בסולם 0–4), וטווח הציונים הוא גדול ונע בין 0.7 ל-3.2.
• מניתוח ציוני מדד הכשירות התרבותית עולה כי רמת הכשירות התרבותית של בתי החולים אינה אחידה. כך למשל בתי חולים ממשלתיים הם הכשירים ביותר, אחריהם הציבוריים ולבסוף הפרטיים; בתי חולים שסיימו תהליך קבלת תו תקן של JCI (ארגון אמריקני המתמקד בבקרה של בטיחות החולה) הם ברמת כשירות גבוהה מאחרים; בתי חולים במחוזות דרום ומרכז כשירים יותר מאלה שבצפון ובירושלים.
• המרואיינים ציינו את תפקידן החשוב של הנחיות חוזר מנכ"ל בקידום תהליך ההתאמה התרבותית ואת חשיבות מעורבותם של מנהלי בתי החולים.
• הגורמים שהמרואיינים ציינו כמעכבים את תהליך ההתאמה התרבותית הם קושי בהבנה איך ליישם בפועל את הנחיות החוזר והעדרם של תקן לממונה כשירות תרבותית ושל משאבים ליישום השינויים הנדרשים.

מהממצאים עולה כי מספר כיווני פעולה יכולים לקדם את רמת הכשירות התרבותית: פרסום נספחים לחוזר מנכ"ל הכוללים הגדרות והנחיות ברורות ליישום הסטנדרטים בעניין איכות, תקינה ובקרה; הקצאת משאבים ייעודיים על-ידי משרד הבריאות; איגום משאבים ליצירת תשתית שיתופית של כלים וידע בין בתי החולים; הכנת תכנית עבודה שנתית לבית החולים; הקצאת תקן ממונה ומינוי ועדת היגוי בנושא בתוך בית החולים.

לצורך המחקר נבנו כלים יחודיים – כמותי ואיכותי, שאפשרו למדוד את רמת הכשירות התרבותית ב-35 בתי חולים, וגם להסביר את הגורמים שמקדמים וחוסמים את התהליך. כלי נוסף שפותח מודד את רמת הנגישות הלשונית של שילוט בבית החולים – וניתן להשתמש בו כדי לדעת עד כמה השילוט בארגון שלכם נגיש לדובר שפות אחרות.

אפשר לקרוא את הדוח כולו בקישור הבא (וכפי שתראו, אני הייתי אחד החוקרים השותפים למחקר).

כנסת ישראל נדרשת לנושא ההנגשה הלשונית בשנים האחרונות – לעתים כתוצאה מבקשות לדיון של ארגוני המגזר השלישי, ולעתים בשל יוזמות של חברי כנסת. הנה כמה חומרים מהשנים האחרונות:

• נגישות לשונית לעולים בשירותי רווחה – דוח המרכז למחקר ומידע של הכנסת משנת 2014 המציג את הצרכים בהנגשה לשונית ב-29 רשויות מקומיות, את הפתרונות ואת הפערים. רוב ההנגשה הלשונית (אם קיימת) מתבצעת באמצעות שירות ישיר בשפת העולים, וחלקה באמצעות עובדי-סמך דוברי שפות או "מתורגמנים" (במירכאות משום שקרוב לוודאי שאלה אינם מתורגמנים מקצועיים) וכן חומרים מתורגמים.
• נושא הנגישות הלשונית למידע באתרי אינטרנט עלה בהצעת חוק משנת 2012 (בכנסת ה-18), אולם טרם אושר. יש לקוות כי ההצעה תועלה שוב בכנסת הנוכחית. דוח של "קרן אברהם" בנושא נגישות לשונית של אתרי אינטרנט בערבית ממפה את הפערים בשירותים המתוקשבים בערבית, יחסית לעברית
• תחום הנגישות הלשונית בבריאות נדון בועדת העליה, הקליטה והתפוצות של הכנסת בדצמבר 2013. בפרוטוקול תוכלו לקרוא על העשיה הממשלתית בתחום, ועל הפערים שעדיין קיימים.
• נגישות לשונית בשירותי בריאות הנפש במגזר הערבי נדונה כחלק מסקירה כוללת על התחום מיולי 2014. התמונה העולה מהסקירה, שנה לפני הרפורמה בבה"נ, לא מעודדת – הנגישות למרפאות לא טובה, ההיענות נמוכה יחסית, ואין התאמות תרבותיות ולשוניות מיוחדות. המצב חמור אף יותר לאור החוסר באנשי מקצוע דוברי ערבית.
• ובצד השני, יש לציין את הצעת החוק (חוק יסוד) המיועדת לבטל את מעמדה של הערבית כשפה הרשמית השניה במדינת ישראל, אם כי להעניק לדוברי שפה זו נגישות לשונית לשירותי המדינה.

בדיון על הנגשה לשונית של שירותים צריך לזכור את נושא הנגישות לאנשים חירשים, באמצעות שפת הסימנים. בישראל מתקיים הדיון בנושא זה במסגרת חוק שוויון לאנשים עם מוגבלויות (התאמות נגישות לשירות), ולא תחת נושאי ההנגשה הלשונית ככלל. לטעמי הפרדה זו אינה הגיונית, משום שהנגשה לשונית לשירותים צריכה לכלול גם שפות דבורות, וגם שפות מסומנות. נושא המתורגמנות עבור אנשים חירשים מוסדר יותר מאשר מתורגמנות לשפות דבורות, והחוק דורש שימוש במתורגמן בעל תעודה ממשרד הרווחה. לצערי במתורגמנות לשפות דבורות אנחנו עוד רחוקים ממימוש דרישה זו.

המרכז למחקר ומידע של הכנסת פרסם מחקר בנושא מרפאות בריאות הנפש במגזר הערבי. בין שאר הבעיות, בולט במחקר החוסר החמור במטפלים דוברי ערבית – פסיכיאטרים, פסיכולוגים ומרפאים בעיסוק. לאור מחסור זה (שצפוי להצטמצם, עם בכלל, תוך שנים רבות), חשוב במיוחד להיעזר באמצעים אחרים של הנגשה לשונית, אך לפי הדו"ח כמעט שאין כאלה בנמצא. בעיות נוספות הן הנגישות הפיזית לשירותי בריאות הנפש, הנגישות הכלכלית ועוד.

תחום בריאות הנפש, אולי יותר מתחומים אחרים, מחייב חשיבה ויישום של עקרונות לכשירות תרבותית – החל בהכשרת מטפלים לעבודה בסביבה רב-תרבותית, העסקת מתורגמנים ומגשרים, תרגום חומרים חשובים ועוד. מעבר לכך, נדרשת מומחיות להבנת הפערים בתפיסות בנוגע למחלות נפש, השפעתן החברתית והתרבותית, והדרכים לריפוין.

השנה יחול יום הכיפורים בסמוך (או במקביל) לעיד אלאדחא – חג הקורבן. מועדו הסופי של החג המוסלמי, והדרוזי, אחד החשובים בדת, נקבע כ-9 ימים לפני החג עצמו, לפי תחילת החודש הירחי. לאור סמיכות החגים, והמורכבות שהחפיפה עלולה ליצור בארגונים העובדים במשמרות, ולאור הרגישות החברתית והפוליטית, כדאי להיות מודעים למשמעותם של החגים ולהיערך בצורה רגישת-תרבות.

המרכז הבין-תרבותי לירושלים הוציא איגרות על יום הכיפורים ועיד אלאדחא, ומשמעויותיהם למערכת הבריאות, ופרופ' ראסם ח'מאיסי, מהמרכז היהודי-ערבי באוניברסיטת חיפה, פרסם מסמך  מצוין על שני החגים ומשמעויותיהם עבור הציבור, רשויות מקומיות, המשטרה וארגוני חברה אזרחית.

שלושה מסמכים אלה עשויים לסייע לארגונים להיערך מראש להיבטים המעשיים והחברתיים של החגים, למנוע חיכוכים ולאפשר לכל ציבור לחגוג את חגו באופן ראוי.

ארגון שתי"ל אסף מאגר גדול ומקיף של מומחים ומרצים בנושא עליה – רובם מקהילות עולים בעצמם. המאגר מתעדכן מדי שנה (אתם מוזמנים לשלוח מייל למילאנה (milanaa@shatil.nif.org.il) כדי לעדכן בפרטים של מרצים ומומחים שאינם מופיעים ברשימה.
מאגר מומחים לקהילות עולים

מסמך משותף של המכון להגירה ושילוב חברתי ב"רופין", המרכז הבין-תרבותי לירושלים, וג'וינט ישראל – מסייע לשירותי רווחה לישם עקרונות של כשירות תרבותית – ברמת הפרט והארגון. המסמך כולל כלים מעשיים וכמה מקרי מבחן מעניינים על דילמות שחווים עובדי רווחה בבואם לטפל באלימות במשפחה, הוצאת ילדים מהבית, בעיות כלכליות, טיפול בקשישים ועוד. בנוסף, ניתן להיעזר בכלים התיאורטים והסדנאיים שמופיעים במסמך.

ניבי דיין ואיה בידרמן פרסמו מאמר מעניין המשווה בין כשירות תרבותית בישראל, ארצות-הברית ואוסטרליה. המאמר מציג גם הגדרות שימושיות למושג הכשירות התרבותית – ברמת הפרט (הקלינית), רמת הארגון ורמת המערכת.

ארגונים ציבוריים (וגם כלכליים) מחפשים "מה יצא להם" מהפיכתם לכשירים-תרבותית. חברות כלכליות הבינו כבר כי על מנת להצליח בעסקים חוצי-לאום הם מוכרחים להפוך לכשירים-תרבותית. מעבר להיבט האנושי, כשירות תרבותית נותנת לארגון יתרונות רבים:

• עמידה בתנאי החוק – למשל: שירות שוויוני וצמצום פערים, נגישות לשירותים ועוד.
• חיסכון בזמן ובמשאבים (תקשורת יעילה ומכבדת, הימנעות מפעולות מיותרות, הימנעות מאיבוד עסקאות).
•  לקוחות שבעי רצון, שמרגישים רצויים, ושרמת החשש ואי-האמון שלהם פוחתת.
• עובדים שבעי רצון, לאור העובדה שהארגון לוקח בחשבון את תרבותם בתכנון השירות והפעילות.
• הפחתה של טעויות יקרות עקב בעיות-תקשורת ופערים תרבותיים. צמצום הסיכוי לתביעות על רקע פערי שפה שגרמו לשירות לקוי.
• נהלים וערוצים לפתור משברים וחיכוכים על רקע תרבותי ולשוני.

הנה כמה דוגמאות למחקרים בנושא:

• כשירות תרבותית בשוק תחרותי – מחקר אמריקני משנת 2012, שבדק מעל 100 בתי-חולים בקליפורניה, בדק את הקשר בין כשירות תרבותית ארגונית, יתרון תחרותי והכנסות.
• מנהלים מדברים על כשירות תרבותית – מנכ"לים של 60 בתי-חולים בארה"ב רואיינו על הסיבות שבשלן כדאי לארגון להיות כשיר תרבותית (איכות, שיווק, כספים וכולי)
• תכניות כשירות-תרבות, למשל, לאנשים בעלי מוגבלויות מושכות יותר משתתפים, אשר מסיימים את התוכנית ומדווחים על עליה בכמות הידע על מצבם, ושיפור ברווחה ובאיכות החיים.

בצד השמאלי-התחתון של הדף תמצאו חומרים שיעזרו לכם לתת שירות מצוין לאוכלוסיות תרבותיות שונות: כלים מעשיים, מאמרים, שיחונים וחומרים שנוגעים לתרגום, מסמכי מדיניות, קישור לארגונים ולמומחים ועוד.

החומרים מסודרים לפי תגיות – כדי להקל עליכם למצוא את החומרים שאתם מחפשים

תוכלו לשלוח אלי חומרים שמגיעים אליכם – חומרים שקראתם, פיתחתם או פרסמתם, יועצים שאתם מכירים ועוד. זה הכוח של הרשת – לשתף בידע!

אם אתם רוצים לקבל מידע עדכני ולהשתתף בדיונים על שונות תרבותית ולשונית ועל כשירות תרבותית – הצטרפו עכשיו לקבוצת הפייסבוק "לשונות"!

המרכז הבין-תרבותי לירושלים (שאני חלק מצוות הבריאות שלו) פרסם מדריך מרוכז שעוזר לארגוני בריאות ליישם עקרונות של כשירות תרבותית. המסמך בנוי כך שהאחראים לתחום יכולים להפוך את הארגון לכשיר ונגיש תרבותית. לדעתי, חלק לא קטן מהעקרונות ניתן לישום גם בארגונים ומוסדות מתחומים אחרים.

עוד חומרים מועילים בנושא כשירות תרבותית בארגוני בריאות תוכלו למצוא באתר המרכז הבין-תרבותי לירושלים