מאמר שלי, שפורסם ב-2013, מקשר בין נוף לשוני (כלומר, הביטוי החזותי של שפות במרחב הציבורי) לבין המדיניות בארגון הציבורי כלפי הנגשה לשונית. במאמר אני בודקת נוף לשוני באחד מבתי-החולים בישראל, ומציעה מדדים לבדיקת הנגישות הלשונית של השילוט – מבחינת כמות ואיכות. ארגונים יוכלו להיעזר במדדים שבמאמר כדי לבדוק האם המידע במרחב הציבורי שלהם באמת מונגש לשונית.
ככה לא… (לא צולם בארגון ציבורי)
גם נגישות וגם חיוך